<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תשא</h1>
<h2>דף לח.</h2>
תנן ר' ישמעאל אומר כהן לא יתרום מפני החשד. תני הגזברים היו מפשיטין בקלקים מפני החשד. תני מדברים היו עמו משעה שנכנס ועד שיוצא. ואקשו וימלו פומיה (הפחד מ"ה) [מוי] אמר ר' תנחומא מפני הברכה. תני אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלה ולא בקמיע שמא יעני, ויאמרו מעון תרומת הלשכה העני, ושמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שצריך אדם לצאת ידי הבריות, כשם שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר ל"ב), ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג'). ר' שמואל בן נחמני בשם ר' יונתן אמר בתורה בנביאים ובכתובים מצינו, שצריך אדם לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, בתורה מנין דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר ל"ב), בנביאים מנין אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע (יהושע כ"ב), בכתובים מנין ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם (משלי ג').
<h2>דף נז:</h2>
בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעין לגזברין, ואם לאו נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין תחתיהן. נשבעין לגזברין, אמר ר' אליעזר ר' שמעון היא דר"ש [אומר] קדשים (אינן חיב) [שחייב] באחריותן (וכנכסים) [כנכסיו] הם. אמר ר' יוחנן ד"ה היא, ומשום שבועת תקנה. על דעתיה דר' יוחנן ניחה, נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן, (על דעתיה דר' שמעון) [אלא לר"ש נשבעים לגזברים, גזברים מאי עבידתייהו, נשבעים לבני העיר במעמד גזברים כי היכא דלא לחשבינהו] אעפ"י שק[ב]לו עליהן בני העיר לשלם, אין ההקדש יוצא בלא שבועה. הפריש שקלו ואבד, ר' יוחנן אמר חייב באחריותן עד שימסור לגזבר, ר' שמעון בן לקיש אומר הקדש ברשות גבוה מכל מקום שהוא מתניתא פליגא על רשב"ל, נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן, עוד היא משום שבועת תקנה. נמצאו או שהחזירום הגנבים, אלו ואלו שקלים, ואין עולין להם לשנה הבאה, תני הראשונים נופלין לתקלין חדתין, השניים נופלין לתקלין עתיקין. אלו הן הראשונים ואלו הן השניים, ר' פנחס בר' נחמיה ור' אבא מארי זה אמר אלו הראשונים, אלו ששלחו בני העיר תחלה, וחרנה אמר אלו שהיגיעו לגזברין תחלה.
<h2>דף ע.</h2>
מותר שיירי הלשכות מה היו עושין בהן, לוקחין בהן יינות, שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אמר אין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים. תני אם רצה יהא ההפסד שלו והשכר להקדש מותר. ההוא בר קמצא איתפקד גביה (מדליתמין) [מדל יתמין], אתא שאיל לר' מני, אמר ליה אין את בעי דיהא ההפסדא דידך, ואגרא (דתריכין) [דתרויכון] שרי. ר' חייא בר אבא איתפקד גבי' מדליתמי ועבד כן.
